פסק-דין בתיק ת"א 1350-09

1.         תובענה לאישור עיקול זמני שהוטל על נכסיו של מר אבנר חיימוב (להלן: 'חיימוב') במסגרת ת.א. 1137/09 אצל הנתבעת, חברת יהלומי דלתא בע"מ (בכינוס נכסים) לבקשת התובע, מר מרווין אלפנט, היא נושא פסק דין זה.

2.                   בת.א. 1137/09 הגיש התובע תביעה נגד חיימוב בה בקש מבית המשפט "להכריז כי פסק חוץ שניתן על ידי ה-- Supreme Court Of The State Of New York - New York County  ביום 15.8.08  לזכות המבקש (התובע - א.נ.ח), הינו אכיף במדינת ישראל" (ציטוט מפסק הדין בת.א. 1137/09).

            ביום 3.4.11 נתן בית המשפט פסק דין בת.א. 1137/09 בו אישר את בקשת התובע והכריז על פסק החוץ "כפסק דין אכיף בישראל" כך קבע כי "המשיב (חיימוב-א.נ.ח) יחוייב לשלם למבקש סך של 623,473.23$ לסכום זה תתווסף ריבית דולרית של 9% לשנה מיום 21.8.08, מועד הפקדת פסק החוץ במזכירות, ועד למועד התשלום בפועל".

3.         במסגרת התובענה (ת.א 1137/09) הגיש התובע בקשה לסעד זמני של עיקול במעמד צד אחד (בש"א 3370/09) ובו בקש להטיל עיקולים זמניים על נכסי חיימוב שפורטו בנספח א' לבקשה) עד לסכום של 2,492,000 ש"ח.

ביום 3.2.09 נעתר בית המשפט (כב' השופט ברוך ז"ל) לבקשה להטלת עיקולים זמניים וקבע כי:

"ניתן צו עיקול כמבוקש עד לסך של 2,492,000 ש"ח. הצו מותנה בהמצאת התחייבות עצמית לכך נזק, שלא צורפה משום מה.

הצו יחול על נכסים, כמפורט בנספח א', למעט כספות (כל עוד לא הוכח שאלה קיימות)".

4.                   ביום 30.3.09, לאחר שפסק החוץ אושר כאכיף, הגיש התובע את התביעה דנא - היא תביעה לאישור העיקול הזמני של נכסי חיימוב אצל הנתבעת  כאן, היא (צד ג' בתביעה 1137/09.

             בבקשה לאישור העיקול טען התובע כי ההודעה למחזיק הומצאה כדין "לנתבעת באמצעות המשיב (חיימוב - א.נ.ח), אשר כאמור משמש כדירקטור בנתבעת".

מנגד טענה הנתבעת כי 'ההודעה למחזיק' לא הומצאה כדין בהתאם לתקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: 'תקנות סדר הדין' או 'התקנות') מאחר שביום 6.10.08 מונה לנתבעת כונס נכסים קבוע בתיק פש"ר 2314/08 ולטענת הנתבעת בטלות סמכויות חיימוב כדירקטור עם מתן צו כינוס הנכסים הקבוע והוא לא היה מוסמך לקבל כתבי טענות בשם הנתבעת, ומשכך יש לדחות על הסף את התובענה בהעדר המצאה כדין.

            במחלוקת בעניין שאלת 'ההמצאה כדין' הכרעתי בהחלטה ביום 6.6.11 בה קבעתי כי מינוי כונס נכסים אינו מחליף את הנהלת החברה ו"אינו מפקיע את מעמדם הפורמאלי של מנהלי החברה ואת חיוביהם כמנהלי החברה, הגם שהמשמעות הפרקטית של תפקידם היא כי ניהולם מרוקן מתוכן מעשי; אך לענין ההמצאה, מעמדם תקף..." ומהנימוקים שפרטתי בהחלטה, קבעתי כי ההמצאה של 'ההודעה למחזיק' היתה בהתאם לתקנות סדר הדין ודחיתי את הבקשה לסילוק על הסף של התובענה.

5.         משקבעתי ש'הודעה למחזיק' הומצאה לנתבעת כדין, הרי שבהתאם לתקנה 376 לתקנות היה עליה להשיב האם נכסי חיימוב מצויים בחזקתה והאם בדעתה להגיש בקשה לביטול עיקול.

הנתבעת לא עשתה כן.

  בהעדר הודעה/הודאה של הנתבעת כי נכסי חיימוב מצויים בהחזקתה ובהעדר התנגדות מטעם הנתבעת חלה תקנה 378 לתקנות סדר הדין, וזו לשונה:

                         " (א)  לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד      שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום         שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט        בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.

                         (ב)    דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, ......... בשינויים המחויבים לפי הענין."

             בהתאם להוראות הדין, הבקשה שהגיש התובע לאישור העיקול, היא 'כדין כתב תביעה' וחלות עליה הוראות תקנה 19 לתקנות סדר הדין, קרי, ה'מחזיקה' הנטענת היא הנתבעת כאן שהגישה כתב הגנה לתובענה.

6.                  בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את כל הנטען בתובענה והוסיפה כי אין מקום לתובענה לאישור העיקול מאחר שאין לנתבעת "נכסים של מר חיימוב לעיקול בחברה וממילא אין כל מקום לאישור העיקול" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

            בישיבת ק.מ. שהתקיימה לאחר הגשת כתב ההגנה חזרו הצדדים על טענותיהם המקדמיות והתובע ציין כי הוא רוצה להזמין "את מר חיימוב לחקירה, אשאל אותו לגבי נכסיו בחברה, אם יש כאלה, אם לאו".